| בפתח הדברים | |||||||
| ביום שלישי בבוקר קיבלנו בכאב גדול את הבשורות הקשות על תאונת דרכים קשה שבה נהרגה מחנכת הפנימיה שלנו נחליה אור ציון קוניגסברג ז"ל, ונפצעו שתי מדריכות שכבת י' – יעל אבטליון ויעל קליין.
אנחנו שולחים חיבוק חזק ואמיץ למשפחת קוניגסברג היקרה, ותפילות רבות וגדולות לרפואת יעל טובה בת מלכי ויעל בת רונית מדריכותינו היקרות. |
|||||||
| דברי חיזוק והתעוררות
מהרב יובל בש רב האולפנה |
|||||||
| בזמן חנוכת המשכן, בתוך השמחה הגדולה, מתרחשת טרגדיה כאשר שני בני אהרן, נדב ואביהוא, מקריבים אש זרה ונענשים במיתה. תגובת אהרן היא דממה. "וידום אהרן". וחז"ל משבחים אותו על כך ואומרים שבשכר אותה שתיקה זכה אהרן שהתייחד הדיבור איתו (בפרשיה הבאה מיד אחר כך). הדממה בשעה שכזו איננה ריקה. היא לא חוסר אונים, היא לא התנתקות או אדישות. היא מגיעה מהכרה שההנהגה האלוקית "גדולה עלינו" לפעמים. עד כדי כך גדולה, שאנו לא יודעים לבטא אפילו במשהו את מה שמתחולל בנפש. אין ביכולתנו (וגם לא בכוונתנו) "להסביר" את מעשיו של הקב"ה. והוא לא חייב לתת לנו דין וחשבון ולהסביר מה הוא עושה ומדוע. הדממה שלנו בעיתות שכאלו היא קבלה מוחלטת של הרצון האלוקי והבנה כי תפיסתנו המוגבלת לא יכולה להכיל את הגודל הזה. אז על זה אנחנו פשוט לא מדברים. ניתן ונכון לדבר, לפרוק, לשתף, להגיד כל מה שעולה על הלב, אבל לדעת שמעל כל ההבנה האנושית שלנו ניצב הקב"ה, והוא בתפיסתו העליונה מנהל את עולמו "בחן בחסד וברחמים", כי "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו". כאשר מתרחש בסביבתנו הקרובה ארוע מטלטל, עלינו לרתום את הטלטלה הזו לטובת צמיחה וגדילה. להתפלל עוד קצת, לומר תהילים, לקבל על עצמנו קבלה טובה לרפואת הפצועות, להתחבר לתנועה האלוקית שדוחפת קדימה ולמעלה ללא הרף, גם כאשר כואב ועצוב לנו, וגם כאשר לא מובן. להמליך על עצמנו את הקב"ה ולעשות את רצונו בענווה גדולה, לגדול מתוך הארוע, לא להישאר קטנים, מצומצמים, שרואים רק את ד' אמותיהם אלא מצליחים להרים את המבט לגובה הנדרש מאיתנו. בצורה כזו מצטברות בעז"ה עשרות ומאות זכויות, שבוודאי יסייעו לרפואתן השלמה של יעל ויעל הפצועות ולעילוי נשמתה של נחליה ז"ל. |
|||||||
| מהנעשה באולפנה | |||||||
| הימים האחרונים באולפנה היו מטלטלים וכואבים, וגם מלאים עוצמה וחיבור. עם קבלת הבשורות הקשות ביום שלישי בבוקר התכנסו אנשי צוות רבים באולפנה על מנת לבשר לבנות את הבשורות הקשות בצורה מותאמת ונכונה בע"ה. לאחר שהצוות עודכן בפרטים, נכנסנו לכיתות ועידכנו את הבנות שצוות הפנימיה שהיה אתמול בחתונה של אורטל המחנפ"ית נפגעו קשה ונמצאים בבי"ח ברזילי. לאחר העדכון של כל הבנות בכיתות נערך כינוס של כל האולפנה, שכלל העברת מידע רלוונטי, דברי אמונה והנחיות של הצוות הבין-מקצועי בנוגע להתמודדות האישית והקבוצתית וההשתתפות בלוויה ובשבעה. במקביל לאורך היום נשלחו הודעות מסודרות לצוות, להורי הבנות ולבוגרות. ארגנו הסעה ללוויה, כאשר האמירה היתה שרק מי שמתאים לה ומרגישה צורך תסע ועדיף בליווי מבוגר או חברות קרובות. הצוות הבין מקצועי היה נגיש וזמין לליווי הבנות בימים אלו ועטף אותן בכל צורך שעלה. מכתב מהצוות הבין מקצועי להורים בנושא מצורף למייל זה. בימים רביעי וחמישי פעלנו כל הזמן מתוך הכרה שעשיה יכולה להביא לנחמה ולרוממות גם בשעות קשות ומורכבות ושמרנו על חזרה מסוימת לשגרה לצד תפילות רבות ויוזמות מגוונות של הבנות והצוות: – שיח בכיתות ושיתוף של הבנות סביב האובדן ודמותה של נחליה ז"ל באמצעות מילים "פותחות" שאפיינו את דמותה כמו: חיוך, הרקדות, עדינות, שחנ"שים ועוד.השיח היה משמעותי לבנות ולצוות ועלו בו נקודות משמעותיות מדמותה. – הכנת קינוחים מתוקים וסידורם בשולחן נאה בליווי שלט "שהכל נהיה בדברו – שהכל מאת ה' ומרצונו ואנחנו מאמינים בני מאמינים" והזמנה לברך ולהתכוון שהברכה תהיה לרפואת המדריכות ולעילוי נשמת נחליה ז"ל – הפרשת חלה, תפילה משותפת וחלוקת החלות בקניון ולחיילים בעיר לכבוד שבת קודש. – בנות שכבת ט' יצאו להעביר פעילות בנושא "זהירות בדרכים" בבית ספר "נופי הסלע" בעיר. ולאורך כל הימים קריאת תהלים מחולק ותפילות רבות היוצאות מהלב. |
|||||||
|
|||||||
| פעילות ערב בפנימיה | |||||||
| ערב הפנימיה ביום רביעי היה הראשון לאחר האסון, והוא הנכיח מאוד את ההעדר של נחליה ז"ל ושל המדריכות הפצועות.
מתוך הכאב והקושי הגדולים עד מאוד נערך ערב מלא עוצמות וחיבור. בפתיחת הערב עשו הבנות הפרשת חלה של חלות ועוגות שמרים לעילוי נשמת נחליה ולרפואת המדריכות הפצועות. לאחר ארוחת הערב התכנסו כולן בנות ואנשי צוות רבים שהגיעו להיות יחד בערב הזה להתוועדות, שרו שירי נשמה ובין שיר לשיר דיברו הבנות ואנשי הצוות באופן חופשי דיבורים היוצאים מהלב על נחליה ז"ל – היכולת המיוחדת שלה להיות נוכחת, ליצור קשרים משמעותיים עם הבנות, להביא לידי ביטוי את העדינות, השמחה וכוחות החיים שהיו בה לכל פן של העשיה החינוכית שלה באולפנה. היה מורגש כמה השירים והדיבורים יצאו מן הלב ונכנסו אל הלב, והישיבה בצוותא העניקה מעט נחמה והרבה חיבור ומשמעות גם לצוות וגם לבנות, להמשיך ולהתחזק בתפילה וזעקה. במהלך הערב אכלו הבנות ובירכו בקול על העוגות שאפו, ושאר החלות והעוגות יועברו לאבלים ולמשפחות הפצועות בבית החולים.
|
|||||||
|
|||||||
| חיבוק מבוגרות האולפנה
ביום חמישי בבוקר הגיע אל חדר המורות באולפנה משלוח מיוחד ובמרכזו מכתב מחבר ומחזק מבוגרותינו היקרות שנמצאות איתנו תמיד בשמחות ובצער. התרגשנו מאוד מאוד לקבל את המשלוח ולהרגיש את החיבוק והתמיכה. תודה לבוגרות. |
|||||||
|
|||||||
| נחליה אור ציון קוניגסברג ז"ל | |||||||
|
|||||||
|
|||||||
| נחליה היתה חלק משמעותי מצוות הפנימיה שלנו במהלך השנה האחרונה. זכינו להכיר בחורה צעירה מלאת כוחות חיים ורצון להשפיע ולחיות חיים של שליחות ומשמעות, מלאת רצון להעמיק את הקשר האישי עם הבנות ותמיד חשבה במרץ וביצירתיות איך להרחיב את גבולות התפקיד של הריכוז החברתי בפנימיה וליצור קשרים משמעותיים עם בנות האולפנה, ורק לאחרונה הביעה את הרצון להמשיך ולהיות מחנכת בפנימיה בשנה הבאה כדי להגשים רצון זה. נחליה היא בת של בוגרת האולפנה, לידיה היקרה, ואנחנו שולחים מכאן תנחומים לכל משפחת קוניגסברג היקרה בתפילה שנזכה ל "ומחה ה' דמעה מעל כל פנים". מרוני בנדון, הרכזת החברתית של האולפנה: כרכזת חברתית עבדתי צמוד עם נחליה כאשר תכננו יחד את כל הפעילויות בשעות הפנימיה ונחליה היתה אמונה על הביצוע והדאגה לכל הפרטים הטכניים הקטנים והגדולים. לנחליה היה מרץ בלתי נדלה ורצתה כל הזמן לעשות יותר ויותר, בצורה נעימה ומאירת פנים וגם מקצועית ויסודית. נחליה עיצבה את כל המודעות של כל הפעילויות והיתה "אלופת העיצוב" שלנו, עיצובים שתמיד יצרו חשק וסקרנות ועניין להשתתף בפעילויות. נחליה הובילה את נושא החוגים בפנימיה ודאגה למגמות העל ולמדרשה. היא היתה אחראית על כל כך הרבה דברים ותמיד הציעה עזרה נוספת וסיוע, כאשר בכל אלו מלווים אותה תמיד חיוך ענק ומאור פנים מיוחד במינו. וכך כתבה לנחליה אחת המדריכות: נחליה. אור גדול לעולם. לא מעכלת שהלכת ככה בלי להודיע ולהיפרד. בלי שאספיק להגיד לך כמה אהבתי אותך וכמה היית משמעותית בשבילי. תמיד עם חיוך על הפנים, תמיד עם אנרגיות ואהבה פורצת לכולם. ידעת להקשיב ולייעץ, מתוך כנות שלא ראיתי אצל אף אחד אחר. מתוך אמת גדולה במה שאת אומרת, לא חשוב מה אחרים חושבים. דאגת להגיד לי תמיד עד כמה אני משמעותית לחניכות, ממש הסברת לי איך את רואה את זה בעיניים. כשראית חניכה לא בטוב ישר אמרת לי לראות מה איתה. לא פעם ולא פעמיים. ידעת לקרוא אנשים אם הם בטוב או לא. להבין את הרגשות שלהם ולהיות בשבילם הכי שיש. אהבת את מקצוע החינוך. צחקנו יחד כשהדגמת לנו איזה מורה קשוחה תהיי. עזרת לחניכות שהיו צריכות עזרה בלשון בכזאת אהבה ומסירות, בשעות לא שעות, העיקר שבסוף ידעו את החומר. אהבת כ"כ לבשל לנו,להגיש לכל אחת אוכל בצלחת ולדאוג שנאכל. רצית כ"כ להתחתן. ולא הספקת למצוא את האחד. הספקת רק לספר לנו על דייטים שהיו לך. על שאיפות ותקוות. רק יום לפני אמרת לי את השיר שאת רוצה בכיסא כלה, ושרנו אותו ביחד בעוצמה כזאת, לא יודעות שזה הפעם האחרונה שנשיר יחד. לא הספקת להגיע לכיסא כלה שלך. במקום זה הגעת לכיסא של מעלה. במקום שבעלך יכסה אותך בהינומה את מכוסה כל כולך בשלמות השכינה. |
|||||||
| תפילות לרפואה שלמה | |||||||
| ממשיכים להתפלל לרפואתן השלמה של
יעל בת רונית ויעל טובה בת מלכי.
בתוך כל שאר חולי עמו ישראל, והולכים עם דבריה של יעל בת רונית (אבטליון) שמסרה לכולנו: "תחליפו דאגות בתפילות!" שנזכה לשמוע הרבה בשורות טובות ישועות ונחמות. |
|||||||
| שבת שלום ובשורת טובות!
משפחת האולפנה |







